Vayedaber

'Halah

Daf 9b

משנה: הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ וָאֲסוּרָה לְזָרִים וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִים וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינָן נִיטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא אֶלָּא מִן הַמּוּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר כָּל גּוֹרְנִי 9b תְרוּמָה וְכָל עִיסָּתִי חַלָּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁייְשַׁייֵר מִקְצָת.

Traduction

Si l’on consomme indûment de la Halla ou de l’oblation (50)''On retrouve exactement les mêmes conditions émises pour les prémices, Bikkurim, 2, 1, où ce es reproduit textuellement. Cf. Babli, Hagiga 18b; Yebamot 73a; Baba Metsia 52b.'', on est passible de la peine capitale et l’on devra payer un 5e de supplément. Elles sont toutes deux entièrement interdites aux étrangers; ce sont des biens sacerdotaux. Si elles sont mêlées à 101 parties semblables, elles sont annulées. Avant de les toucher, il faut se laver les mains (en signe de pureté), ou attendre le coucher du soleil (51)Comp. (Berakhot 1, 1 ) (s’il s’agit d’un cohen qui, le même jour, s’est purifié d’une impureté). On ne prendra pas d’une partie pure pour libérer celle qui ne l’est pas, et seulement de ce qui est contenu dans le même cercle et de produits dont les travaux préparatoires sont achevés entièrement. Si quelqu’un dit: ''Je donne en oblation tout ce que j’ai en grange, et comme Halla toutes mes pâtes (52)Cf. Hulin 136b.'', il n’a pour ainsi dire rien dit (et cela reste profane), jusqu’à ce qu’il reste un reliquat.

Pnei Moshe non traduit

מתני' החלה והתרומה וכו'. דחלה תרומה קרייה רחמנא תרימו מה ובתרומה כתיב בה מיתה להאוכל במזיד ומתו בו כי יחללוהו וחומש להאוכלה בשוגג:

ואסורים לזרים. אם אין בהן אלא פחות מכשיעור דמיתה ליכא ואיסורא מיהת איכא:

והן נכסי כהן. שיכול למכרן וליקח בהן מה שהוא רוצה:

ועולין באחד ומאה. אם נתערבו במאה של חולין כדתנינן בפ''ד דתרומות:

וטעונין רחיצת ידים. אפילו ליגע בהן דסתם ידים פוסלות את התרומה וכן לחלה. רגלים הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא:

והערב שמש. להטובל מטומאתו שאינו אוכל עד שיעריב שמשו כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ודרשינן להא בפרק הערל דבתרומה הכתוב מדבר וכן לחלה:

ואינן ניטלין לכתחלה מן הטהור על הטמא. דשמא אתי לתרום שלא מן המוקף:

אלא מן המוקף. כלומר ואינן ניטלין אלא מן המוקף וסמוך לו:

ומן הדבר הגמור. ממה שנגמר מלאכתו כדתנן בפ''ק דתרומות:

עד שישייר מקצת. כדמפרש בגמרא דכתיב בחלה מראשית ולא כל ראשית ובתרומה כתיב ראשית דגנך שצריך שיהיו שיריה ניכרים כשתורם הראשית:

הלכה: רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַלָּה חוּלִין הוּא הָיִיתִי אוֹמֵר מוּתָּר לְגַלְגֵּל בָּהֶן. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ.

Traduction

R. Juda b. Pazi ou R. Hanin dit au nom de R. Samuel b. Isaac: comme le mot halla implique l’idée de profane (hullin), on aurait pu croire que, malgré la gravité de l’obligation, il serait permis, après avoir opéré le prélèvement, de rouler toute la pâte ensemble et de la manger; c’est pourquoi la Mishna a soin de dire que la peine capitale et le 5e supplémentaire sont les pénalités aussi bien applicables à l’oblation qu’à la halla.

Pnei Moshe non traduit

גמ' חלה חולין הוא הייתי אומר מותר לגלגל בהן. כלומר דמפרש מאי קמ''ל הא כתיב בה תרימו תרומה וא''כ דינה כתרומה והלכך קאמר לפי שהיא ניטלת מן החולין והייתי אומר שא''צ להפרישה מיד משתגלגל העיסה אלא מותר לגלגל בה עוד עיסה אחרת ואח''כ יפריש מהן החלה לפום כן צריך מימר החלה והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש כדי להחמיר עליו שמיד שנתחייבה העיסה בחלה והיינו משתגלגל צריך הוא להפרישה:

עֶשֶׂר מִצְוֹת אָדָם עוֹשֶׂה עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל פְּרוּסָה מִשּׁוּם לֹא תַחֲרוֹשׁ. בַּל תִּזְרַע בַּל תַּחְסוֹם. לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה. תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְחַלָּה. רִבִּי יִצְחָק כַּידוּ אָתֵי מֵיסַב לְיָדוֹי הוּא פָשַׁט עֲשֵׂרְתֵּי אֶצְבְּעָתֵיהּ וְאָמַר הֲרֵי קִיּיַּמְתִּי עֶשֶׂר מִצְווֹת.

Traduction

Il y a 5 préceptes légaux à observer avant de goûter au pain: ne pas cultiver avec des animaux hétérogènes, ne pas semer d’hétérogènes, ne pas museler la bête en dépiquant le blé; laisser aux pauvres le glanage, l’oubli et l’angle de champ; l’oblation sacerdotale, la 1re dîme au lévite, la 2e à Jérusalem, et la halla. R. Isaac, en prenant le pain avec les mains, étendait les dix doigts et se disait avoir accompli les dix préceptes. –

Pnei Moshe non traduit

עשר מצות וכו' עד שלא יאכל פרוסת לחם. כדקחשיב ואזיל משום לא תחרוש בשור וחמור ומשום בל תזרע כלאים ומשום בל תחסום שור בדישו לקט וכו':

בידו. כלו' כשבא לאכול מניח ידיו על הפרוסה כדמפרש ואזיל:

אתי מיסב. לאכול וכו' לרמז שקיים כל העשר מצות עד שיאכל ממנה:

חַלָּה עַל הַכֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. תְּרוּמָה לַי֨י זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַיִין שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת תַּלמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית.

Traduction

En prononçant la bénédiction pour le prélèvement de la halla, il faut spécifier que cela s’applique au tout (53)Cf. ci-dessus, (Terumot 4, 5), fin, et (Maasser Sheni 5, 7) (12)., comme il faut dire pour l’oblation qu’on libère tout le monceau; car pour toutes deux, il est dit: ''à Dieu'', le don divin devant être spécifié. D’où sait-on que chacun de ces 2 actes serait nul s’il n’y avait pas un reste de pâte ou de blé? Parce qu’il est dit: ''des premiers produits'', non le tout.

Pnei Moshe non traduit

חלה על הכל. אהא דקתני האומר כל גורני תרומה וכו' קאי. שצריך שיפריש מקצת ויאמר זו חלה על הכל וכן בתרומה זו תרומה על הכל אבל לא שיעשה כל הגורן תרומה וכל העיסה חלה:

מנין שלא עשה כלום וכו'. כדפרישית במתניתין:

הדרן עלך חמשה דברים

'Halah

Daf 10a

משנה: 10a פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַייָבִין בְּחַלָּה. יָֽצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב וְרִבִּי עֲקִיבָה פּוֹטֵר. עָפָר חוּצָה לָאָרֶץ הַבָּא בִסְפִינָה לָאָרֶץ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת וּבִשְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. עִיסָּה שֶׁנִּילוֹשָׁה בְּמֵי פֵירוֹת חַייֶבֶת בְּחַלָּה וְנֶאֱכֶלֶת בְּיָדַיִם מְסוֹאֲבוֹת. הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ אֲבָל לֹא הָאִישׁ.

Traduction

Lorsque des fruits de l’extérieur de la Palestine y ont été importés, ils sont soumis à la Halla; si de l’intérieur, on les a exportés, la Halla est due, selon R. Eliézer; R. aqiba les en dispense. Du terreau de l’extérieur (contenant des semences) importé par bateau (54)Cf. Babli, Gitin 7b., est soumis pour ses produits aux dîmes et aux lois de la 7e année agraire. Ce n’est vrai, dit R. Juda, que lorsque ce bateau (troué et bouché avec de la terre) est en contact avec le terroir. Une pâte pétrie au jus de fruits est soumise à la Halla; mais on peut la manger avec des mains impures (l’impureté n’y adhère pas). Une femme nue peut, étant assise (65)Cf. Babli, Berakhot 24a., prélever la Halla (et réciter la formule de bénédiction), parce qu’elle peut, en cette posture, cacher sa nudité, ce que l’homme ne peut pas.

Pnei Moshe non traduit

מתני' פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה. כדיליף בגמ' דכתיב אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה ודרשינן שמה אתם חייבין בין על פירות הארץ בין על פירות ח''ל:

יצאו מכאן לשם. מא''י לח''ל ר''א מחייב בחלה דדריש והיה באכלכם מלחם הארץ בכל מקום שאתם אוכלים מלחם הארץ בין בארץ ובין בח''ל ור''ע פוטר דדריש שמה שאין אתם חייבין אלא שמה אבל לא בח''ל ואפי' הוא מלחם הארץ והלכה כרבי עקיבא:

מתני' עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ. וזרע באותו עפר שבתוך הספינה וצמחו הרי הוא כמו שצמחו בעפר הארץ וחייב במעשרות ושביעית:

א''ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. שאין המים עמוקים והיא מגששת בקרקע א''י דאז נחשב העפר שבתוכה כעפר הארץ וכן הלכה דקי''ל כל אימתי ובד''א דר' יהודה אינו אלא לפרש דברי חכמים:

עיסה שנילושה במי פירות. וקי''ל דאין מי פירות מכשירין לקבל טומאה לפיכך אף על פי שחייבת היא בחלה נאכלת בידים מסואבות לפי שלא הוכשרה לטומאה ואין ידים מסואבות פוסלין לאותה חלה:

מתני' האשה יושבת וקוצה חלתה. מפרשת החלה ומברכת אע''פ שהיא ערומה מפני שכשהיא יושבת לא נראית ערותה ואע''ג דהעגבות נראות אמרו בגמרא הכא דאין בהן משום ערוה לענין ברכה אבל בבבלי פ''ג דברכות מוקי להמתניתין כגון שכל פניה שלמטה טוחות בקרקע ואינם בולטות:

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. כגון שהוא טמא ואין לו מקוה לטהר עצמו או את כליו:

יעשנה קבין. כלומר מוטב שיעשה עיסתו קב קב שלא תבוא לידי שיעור חיוב חלה ואל יעשנה בטומאה מפני שצריך להזהר לכתחלה שיפריש חלה טהורה ודוקא שאין בינו לבין המים אלא ד' מילין או פחות דבכה''ג הטריחו חכמים אותו לחזר אחר הטהרה אבל אם היה יתר על ד' מילין לא הטריחוהו חכמים ויעשה בטומאה ויפריש חלה טמאה והכי אמר בגמרא:

ר''ע אומר. דלעולם עדיף טפי שיעשנה בטומאה משיעשנה קב קב שאין בהן חלק כלל בשם חלה אבל טומאה קורא עליה שם חלה כשם שהוא קורא לטהורה אלא שזו חלה טמאה וזו חלה טהורה ואין הלכה כר''ע:

הלכה: פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ כול'. כְּתִיב אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. שָׁמָּה אַתֶּם חַייָבִין. אֵין אַתֶּם חַייָבִין חוּץ לָאָרֶץ. תַּנֵּי זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲבָל דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ רִבִּי לִיעֶזֶר פּוֹטֵר וְרִבִּי עֲקִיבָה מְחַייֵב. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לֶחֶם הָאָרֶץ. לֹא לֶחֶם חוּץ לָאָרֶץ. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. שָׁמָּה אַתֶּם חַייָבִין בֵּין בְּפֵירוֹת הָאָרֶץ בֵּין בְּפֵירוֹת חוּץ לָאָרֶץ.

Traduction

La Halla est due, parce qu’il est écrit (Nb 15, 18): Dans le pays où je vous conduirai; là, le prélèvement est dû, non au dehors. On a enseigné que la discussion de la Mishna est ainsi rapportée par R. Meir; mais, selon R. Juda (55)''La discussion roule, selon lui, sur les produits extérieurs. Comp. Sifri sur (Nb 15, 18); ci-dessus, (Maasserot 4, 4) fin.'', lorsque les produits du dehors ont été importés en Palestine, ils ne sont pas soumis à la Halla, d’après Eliézer, tandis que R. aqiba maintient l’obligation. R. Eliézer se fonde sur l’expression ''pain de la terre (56)(Nb ibid. 19. Cfr. Ci-après, (Orla 3, 8) ( 63b).'', pour dire que celui du dehors n’y est pas soumis. R. aqiba, au contraire, invoquant le verset précité ''dans le pays où je vous conduirai'', en déduit que là tous les produits, de quelque origine qu’il soient, seront soumis à la halla.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב אל הארץ וכו'. הכי דריש לה בספרי פ' שלח לך מכאן אתה אומר פירות ח''ל שנכנסו בארץ חייבין בחלה ובמעשר:

תני זו דברי ר''מ. במתני' דשנה פלוגתייהו דר''א ור''ע בפירות שיצאו מא''י לח''ל אבל דברי רבי יהודה לא כך הם אלא דשנה פלוגתייהו ארישא ואיפכא דר''א לקולא וכך שנה ר' יהודה בספרי שם דר' יהודה אומר אפי' פירות ח''ל שנכנסו לארץ ר''א פוטר שנא' והיה באכלכם מלחם הארץ ולא מלחם ח''ל אפי' נכנסו לארץ:

מ''ט דר''ע וכו'. דדריש שמה ומה מקיים ר''א טעמיה דר''ע הא כתיב שמה דמשמע דשמה לעולם אתם חייבין וקאמר דר''א לא משמע ליה למידרש משמה אלא מדכתיב אל הארץ אשר אני מביא אתכם כתב נמי שמה ולא לדרשה אתיא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source